התמונה נראית מושלמת במסך ויוצאת חתוכה בהדפסה. זו לא טעות של המעבדה

בקצרה: רוב מצלמות הטלפון מצלמות ביחס 4:3, והדפסה של 10 על 15 היא ביחס 2:3, כך שהמעבדה חייבת לחתוך כ-11% מהצד הקצר. ראש או רגליים בקצה הפריים הם הראשונים לעוף. בחרו את גודל ההדפסה לפני הצילום, והשאירו שוליים סביב הנושא.

המשפחה מצטלמת, התמונה נראית מדויקת בטלפון, ואחרי שבוע חוזרת הדפסה שבה כתף של סבתא חסרה. ההאשמה הראשונה נופלת על בית הדפוס. במציאות החיתוך נקבע מתמטית עוד לפני שמישהו לחץ על כפתור ההדפסה.

קראו גם: צילום בסמארטפון: שש טעויות שהורסות תמונות טובות · הדיסק און קי עם תמונות החתונה ימות לפני ההדפסה · איך מכינים אלבום תמונות בקלות ובמהירות

המקור לבעיה הוא מספר אחד

חיישן של טלפון מייצר ברירת מחדל ביחס 4:3, כלומר 1.33. הדפסה מסחרית של 10 על 15 סנטימטר היא ביחס 1.5, וגם 20 על 30 היא 1.5. אין דרך להכניס מלבן אחד לתוך מלבן בפרופורציה שונה בלי לקצץ. תמונה של 4000 על 3000 פיקסלים שיוצאת לגודל 10 על 15 נחתכת ל-4000 על 2667, ואלה 333 פיקסלים שנעלמים מהגובה.

גרוע מזה, החיתוך האוטומטי מתבצע מהמרכז. אם סידרתם את הקומפוזיציה כך שהנושא ממלא את הפריים מקצה לקצה, החיתוך פוגע בדיוק במה שחשוב.

וגם הרזולוציה: כמה פיקסלים צריך לכל גודל

תקן ההדפסה המקובל הוא 300 נקודות לאינץ', כלומר 300 נקודות על כל 2.54 סנטימטר. מכאן נגזרת דרישת הפיקסלים לכל גודל.

השורה האחרונה היא לא שגיאה. תמונה גדולה נצפית ממטר ומעלה, ולכן 150 נקודות לאינץ' מספיקות לה. דווקא בהדפסות הקטנות, שמחזיקים ביד, הדרישה מחמירה.

מה לעשות בזמן הצילום

• השאירו שוליים: 10% ריק מסביב לנושא, גם אם הקומפוזיציה נראית רופפת במסך.
• אם הטלפון מאפשר, עברו ליחס 3:2 לפני צילום אירוע שמיועד להדפסה.
• אל תצלמו בזום דיגיטלי. הוא חותך פיקסלים שתצטרכו בהמשך.
• צלמו בפורמט המלא, לא ב-HEIC מכווץ אם יש אפשרות לבחור.
• בהזמנה בחרו ידנית את מסגרת החיתוך במקום לאשר את ברירת המחדל.

הרבה מהאסונות קורים אחרי הצילום

תמונה שעברה שיתוף בוואטסאפ חוזרת בגודל של כמה מאות קילובייט, וזה כבר לא אותו קובץ. לפני הדפסה קחו את המקור מהגלריה, לא את הגרסה שהועברה בצ'אט. אם המקור נמצא רק בשירות ענן שאתם בעצם רק שוכרים, הורידו את הקובץ המלא ולא את התצוגה המוקטנת.

אותו היגיון חל על הגיבוי שמלווה את התמונות עד למעבדה. דיסק און קי ששכב במגירה שנתיים הוא המקום הגרוע ביותר להחזיק בו את הקבצים שמהם מדפיסים אלבום. ובאופן כללי, הציוד שבו צולמה התמונה משנה פחות ממה שנראה: מצלמה יקרה לא מצילה תמונה גרועה, וגם לא קומפוזיציה שנחתכה.

לפני ההזמנה הבאה פתחו את התמונה, בדקו את מידות הפיקסלים בפרטי הקובץ והשוו לטבלה. אם המספר קטן מהנדרש, הקטינו את גודל ההדפסה במקום להגדיל את הקובץ בתוכנה.

הסבר על יחידת המידה עצמה מופיע בערך DPI בוויקיפדיה.